שושנה דמארי

זמרת ושחקנית ישראלית, כלת פרס ישראל לזמר עברי תשמ"ח (1988), שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי".

התפרסמה עוד לפני קום מדינת ישראל, נהנתה מפופולריות ארוכת שנים ושיריה, "כלניות", "אור" ורבים אחרים, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי.

נולדה בשם שודיה דמארי בתימן כבת הזקונים במשפחה בת 5 ילדים. משפחתה הגיעה ברגל לנמל עדן ומשם הגיעה ארצה ברכבת דרך קנטרה ב1924, כשהיא בת שנה וחצי, והתיישבה בראשל״צ כשדמארי הייתה בת שנתיים. היא למדה בביה״ס "חביב" וליוותה את אמה הזמרת והמקוננת בשירה ובתוף באירועים בקהילה התימנית.

באמצע שנות ה30 הצטרפה כשחקנית וזמרת ללהקת התיאטרון המזרחית "שולמית", בהמלצת אחיה הבכור, שהיה שחקן, קריין וזמר בזכות עצמו. במסגרתה החלה להופיע ושרה גם בתוכניות שונות ב"קול ירושלים" המנדטורי.

ב1938 הופיעה לראשונה כסולנית ברדיו בשירים תימניים של המשורר שלום שבזי, בליווי עוד ותופים.

ב1939 קיימה את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של נחום נרדי.

בפברואר 1940 נישאה למנהל "שולמית" שלמה בשמי, והוא שימש גם כסוכנה האמנותי. ב1943 נולדה בתם היחידה נאוה בשמי. דמארי הופיעה באותה תקופה כזמרת גם מחוץ לפעילותה ב"שולמית".

ב1943 הצטרפה לתיאטרון המוזיקלי "לי לה לו" שאת מרבית פזמוניו כתבו אלתרמן ווילנסקי. שירם "כלניות", שביצעה ב1945, הפך לשירה הידוע ביותר ול"סימן ההיכר" שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תק׳ גם כשיר מחאה נגד הבריטים (כינוי לחיילי הצבא שחבשו כומתות אדומות וכונו "כלניות").

שיתוף הפעולה של צמד היוצרים עם דמארי, הוליד להיטים נוספים שביצעה על בימת "לי לה לו": "אני מצפת" (שדמארי העידה כי נכתב עליה), "זה יעבור" והשירים בעלי הניחוח התימני "בכרמי תימן" ו"מרים בת ניסים". וילנסקי ליווה אותה במרבית הקריירה והלחין את מרבית שיריה.

במלחמת העצמאות כמה משיריה הפכו למזוהים ביותר עם המלחמה, כמו "הקרב האחרון", "בת שבע" ו"היו זמנים" (למילותיו של חיים חפר). הופעותיה עוררו רושם רב. ערב קום המדינה ערכה עם וילנסקי מסע הופעות מרגש במחנות המעצר בקפריסין, שם שרה את "הביתה" וגם שיר מוכר ביידיש בשם "צימוקים ושקדים".

לאחר מכן סיפרה שמרוב בכי והתרגשות הקהל, היא אף פעם לא הצליחה לסיים את השיר עד הסוף. במהרה הפכה לזמרת מפורסמת והקהל נהר להופעותיה. שירים שחידשה באותה תקופה, "הטנדר נוסע" (במקור של אסתר גמליאלית) ו"צריך לצלצל פעמיים" (במקור מהתיאטרון "כל הרוחות") נהפכו מיד למזוהים עמה.

באותה תקופה הוציאה את אלבומה הראשון, "כלניות" (1948) עם השירים שזוהו אתה עד אז. אלבום זה זכה להצלחה רבה.

בשנות ה50 התארחה בתוכניות הרדיו של משה וילנסקי בקול ישראל, שם ביצעה שירים חדשים שהלחין, כמו "הרועה הקטנה מן הגיא" ו"לאור הזכרונות".

כמו כן היא הקליטה מספר שירים של וילנסקי ויחיאל מוהר, שבוצעו במקור ע״י להקת הנח"ל ("הורה ממטרה", "מול הר סיני", "בלדה על מעיין וים"), והם הפכו מיד למזוהים עמה יותר מאשר עם הביצוע המקורי. היא שיחקה בסרטים "גבעה 24 אינה עונה" (1955) ו"באין מולדת" (1956), שתיאר את עליית משפחתה לארץ.

ב1957 כיכבה באופרטה העברית "שולמית". היא ביצעה באותה תקופה גם שירים בעלי גוון תימני, כמו השיר "אם ננעלו" של רבי שלום שבזי (אותו ביצעה לימים גם עפרה חזה בעיבוד חדש).

דמארי שמרה כל השנים על סגנון לבוש מיוחד ואישי, שכלל שמלות רקומות ותכשיטים בולטים.

סגנון הלבוש האקזוטי המזוהה עמה היה חלק מהקסם שלה והיווה אטרקציה מיוחדת כשהוזמנה להופיע בקהילות יהודיות רבות. בשנות ה60 וה70 הרבתה לקיים הופעות בחו״ל. היא הופיעה במיטב האולמות בארה״ב ואירופה והשתתפה בפסטיבלים רבים בעולם. למשך תק׳ התגוררה בארה״ב והופיעה בפני קהל יהודי.

ב1964 השתתפה לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון בו ביצעה 3 שירים :

"אני ושירי" (למילים של אברהם בן זאב וללחן של אפי נצר), "במשעול רדום" (למילים של אוריאל אופק וללחן של יונה פוקס) ו"ליבבתיני" (למילים מתוך שיר השירים וללחן של מוני אמריליו).

ב1972 השתתפה בשנית בפסטיבל הזמר עם השיר "אדם לאדם" הקורא לשלום ("לא ילמדו עוד מלחמה"),שזכה במקום ה4. היא הופיעה איתו גם ב"מפגש אומנים" בטלוויזיה עם פרוץ מלחמת יום כיפור.

ב1982 שרה בערב ההוקרה "זר כלניות למשה וילנסקי" (ויצא גם כאלבום) את השירים "אני מצפת" ו"כלניות".

ב1983 השתתפה בתפקיד עצמה בתוכנית הילדים "רחוב סומסום".

לאחר שנים בהן מיעטה להופיע ולהקליט, ביצעה ב1987 עם בועז שרעבי שיר שכתב לכבודה אהוד מנור בשם "לשיר איתך".

ב1988 זכתה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי, ולכבוד המעמד נכתב עליה השיר "עגילי דמאר" (ברק/קלינגר), אשר בוצע ע״י ירדנה ארזי.

בעקבות הזכייה בפרס הקליטה דמארי באותה שנה אלבום חדש, בשם "אור" בעיבודו של מתי כספי, והוא הצליח מאוד ושיר הנושא, "אור" שכתבה נעמי שמר הפך לריקוד עם פופולרי. השיר הפך לשיר הסיום הקבוע בטקס פתיחת פסטיבל מחול כרמיאל, שבו השתתפה מדי שנה.

שיר נוסף מהאלבום, "עדיין כאן", נכתב על ידי אהוד מנור לזכר בעלה של דמארי, שנפטר ב-28 במאי 1986.

ב1996 שרה את "כשהיינו ילדים" באלבום של שירי יפה ירקוני. לאורך הקריירה של שתי הזמרות, אמצעי התקשורת נהגו לייחס להן יריבות, אף כי הדבר איננו נכון והשתיים שיתפו פעולה מספר פעמים.

ב1997 הוכתרה בתואר ד״ר לפילוסופיה לשם כבוד ממכון ויצמן למדע. היא הקליטה טקסט של אהוד מנור, "כשאני עומדת על במה". השיר הולחן ע״י משה וילנסקי ויוסי בן נון (וילנסקי החל את ההלחנה אך נפטר, ובן נון השלים).

אח״כ לקחה שוב פסק זמן ארוך, הופיעה בעיקר באירועים ציבוריים ומיעטה בהופעות יחיד.

ב1998 הופיעה במופע "פעמוני היובל".

ב2003 שמע חבר קרוב שלה ממשרד התרבות, שמחפשים זמר שישיר באירוע פתיחת חגיגות הזמר העברי בבית הנשיא. הוא שכנע את דמארי לשיר את השיר "הביטו אל האור". השיר מהווה סוג של "מסע מוזיקלי" בין שיריה של דמארי. הלחן נכתב בהשראת סגנונו הייחודי של משה וילנסקי.

ב2005 חזרה להופיע, אחרי ששכנע אותה עידן רייכל לשיר 2 שירים שכתב לאלבום "ממעמקים" שיצא באותה השנה: "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו". דמארי התארחה בחלק מהופעותיו של רייכל, והשניים אף החלו בחזרות למופע משותף שלא זכתה לבצעו.

באחד מריאיונותיה האחרונים לידיעות אחרונות, אמרה:

טוב לי לדעת שאני משאירה אחרי כל כך הרבה, שידעתי לתת הנאות לעם שלם.

נפטרה ב2006 בגיל 82 כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות. 3 ימים לאחר פטירתה נערך טקס הצגת ארונה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. לאחר מכן נטמנה לבקשתה בבית הקברות טרומפלדור בת״א.

במסגרת חגיגות ה60 למדינת ישראל ב2008 נבחרה דמארי ל"זמרת ה60", הזמרת האהובה ביותר ב60 שנות המדינה, בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל.

הנצחה:

לוח הנצחה לזכרה בחזית הבית בו התגוררה, ברחוב קלונימוס 16, ת״א. ע״ש רחובות בראשל״צ, נתניה, כ״ס, חיפה, קריית ביאליק, חולון, רמלה ורעננה. באפריל 2009 הנפיקה חברת דואר ישראל בול לזכרה.

ב2013 ציינו בגוגל ישראל 90 שנים להולדתה, וסמליל דף הבית בעברית שונה לדודל בו הופיעה דמותה.

ב2016 הושק אלבום דיגיטלי ברשת ג' בשם "לשיר איתה" - אוסף מחווה לשושנה דמארי במלאת עשור למותה.

ב2017 חנכה ארקיע מטוס אמבראר שנקרא על שמה.

ב2021 שודר בערוץ HOT8 סרטם הדוקומנטרי של קובי פרג' ומוריס בן מיור, "המלכה שושנה", המציג את סיפור חייה של דמארי.

ב2021 העלה התיאטרון העברי את המחזמר "אור", המבוסס על סיפור חייה וזכייתה בפרס ישראל. את ההצגה כתב וביים גדי צדקה וגיל שוחט היה המנהל המוזיקלי. דמארי גולמה ע״י נאוה מדינה ויפה ירקוני, ע״י טל גורדון.

באותה שנה חנכה עיריית ת״א בי״ס יסודי לחינוך מיוחד בדרום העיר על שמה של שושנה דמארי.

במרץ 2022, מופע הצדעה מתוך ההצגה "אור" על בימת ועידת "האנשים של המדינה".

במאי 2022, במסגרת פסטיבל סרטי סטודנטים וסטודנטיות בתל אביב, הופק והוצג סרט קצר על פועלה.

#גיבורה_אחת_ביום #גיבורה_בחזית_הרוח

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה