שרה לוי-תנאי

כוריאוגרפית ומלחינה ישראלית, מייסדת ומנהלת "תאטרון מחול ענבל" ומחלוצות המחול בארץ. כלת פרס ישראל למחול לשנת 1973.

נולדה בירושלים להורים ממוצא תימני אשר עלו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19. בילדותה גרה ביפו אולם בתקופת מלחה״ע הראשונה גורשו יהודי יפו על ידי השלטונות העות'מאניים ורוכזו במחנה פליטים שהוקם בכפר-סבא. בתחילה נספו אחיה ואימה והיא עברה עם אביה לצפת. לאחר מכן נפטר גם אביה.

היא נשלחה לבית היתומות בצפת, ולאחר מכן למוסד הילדים "שפיה". בתום שהותה במוסד נרשמה ללימודי גננות במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב. לאחר לימודיה, עבדה כגננת בגן ילדים בשכונת שפירא בתל אביב והתגוררה בבית משפחת הסופר יהודה בורלא. בביתם גם נקבעה שנת הולדתה המשוערת.

לשם עבודתה כגננת, חיברה והלחינה שירי ילדים ושירי משחק לילדים. רבים מחומרים אלו פורסמו כחוברת פדגוגית לגננות.

היא למדה משחק בסטודיו של צבי פרידלנד אך לא הצליחה להתקבל לתיאטראות הממוסדים בת״א: הבימה והאוהל. "הדבר הכאיב לי מאוד וחשתי כי נדחיתי רק בגלל היותי מזרחית בעלת מבטא מזרחי".

בסטודיו הכירה את ישראל תנאי, שעלה לארץ בגפו מאירופה ב1933, ונישאה לו ב1935. ישראל כיהן לימים כמנכ"ל הסתדרות המורים, ונפטר ב1963, בגיל 52.

לאחר אכזבתה מן הניסיונות להתקבל לתיאטרון העברי, נסעה ב1938 ללונדון, שם ניסתה להתקבל כשחקנית והופיעה כזמרת. היא שבה לארץ ישראל לאחר כחצי שנה.

את צעדיה הראשונים במחול החלה ככותבת וכבמאית של טקסים ומסכתות עבור קיבוצים ומושבים, במקביל לעבודתה כגננת. לצד כתיבת והלחנת שירים למופעים, ביימה גם מחולות לטקסים. בין המופעים ניתן לציין את "שיר השירים" בקיבוץ רמת הכובש ואת "מגילת רות" (1947) ו"בראשית" (1950) בקיבוץ משמר השרון.

כתבה והלחינה שירים ויצירות מוזיקליות לריקודים, בייחוד נודע שירה "אל גינת אגוז". כתבה גם שירים לילדים כמו :"נסדר מעגל גדול", "ליצן קטן נחמד" ו"באנו חושך לגרש". ב1957 הלחינה את מילות השיר "ברווזיים" של לאה גולדברג שתרגמה אותו מרוסית.

ב1949 החלה לעבוד עם קבוצת נערים ונערות בני העדה התימנית, שהתנסו יחדיו במשחק, תנועה וכד׳. מתוכם צמח דור הרקדנים הראשון של "תאטרון מחול ענבל", אשר מנה כ7 נערים. הלהקה החלה לעבוד באופן מסודר ב1950 וכונתה "הלהקה המזרחית של שרה לוי".

הלהקה הופיעה במושבים, קיבוצים ובישובים אחרים בארגונה של המרכז לתרבות של ההסתדרות.

לאחר הופעה בכנס מחולות העם בדליה ב1954, זכתה הלהקה לתמיכה כספית וארגונית של "קרן נורמן" (בעתיד "קרן התרבות אמריקה-ישראל"), שאִפשרה לה ליצור בתנאים טובים ואף להרחיב את מספר חברי הלהקה ל12.

התגובות לעבודתה היו מעורבות. רבים זלזלו בה וראו בה "פולקלור מזרחי". עם זאת, נבחרה "ענבל" לייצג את ישראל בעולם. בשנים 1957–1959 יצאה הלהקה לסיבובי הופעות בצפון אמריקה ובאירופה.

לוי-תנאי הייתה המנהלת האמנותית של "ענבל" במשך 40 שנה וזכתה עמה להצלחה רבה, בארץ ובסיבובי ההופעות בעולם.

היא כתבה יצירות מחול רבות המשלבות מוטיבים תנ"כיים, יהודיים-מסורתיים וחלוציים, כולל מוטיבים מעדות ישראל השונות ובראשן יהדות תימן. בין יצירותיה הידועות: "חתונה תימנית" ו"הבא לי גורל". ביצירותיה ל"ענבל" עבדה בשיתוף פעולה פורה עם המנהל המוזיקלי ומלחין הבית של הלהקה, עובדיה טוביה.

הוקרה: 1956: פרס אנגל ליצירת מוזיקה מקורית מטעם עיריית ת״א, על הלחנה של שירים עממיים;1957: פרס ע"ש יוסף אהרונוביץ מטעם ההסתדרות הכללית, על יצירת "ענבל"; 1970: פרס מילוא, על בימוי "אחותי כלה" ופועלה הכללי באמנות התיאטרון; 1973: פרס ישראל למחול; 1984: פרס משה הלוי לאמנות הבמה;

1986: פרס ההסתדרות למוזיקה ומחול ע"ש יהודה שרת; 1988: תואר יקירת העיר ת״א; 2000 פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה למפעל חיים; 2014: השירות הבולאי הוציא בול לזכרה בעיצוב מריו סרמונטה ומאיר אשל במסגרת הסדרה "נשים פורצות דרך"; 2016: לוחית זכרון לזכרה בכניסה לתאטרון ״ענבל״.

לוי-תנאי נקברה ב2005 בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון.

#גיבורה_אחת_ביום

#גיבורה_בחזית_הרוח

הגיבורה בטוויטר | הגיבורה בויקיפדיה